שלבי ההתפתחות על פי פרויד ומה קורה בבית הספר היסודי, וקצת על קשב וריכוז...

"לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים - זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה - לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ" (רבי נחמן מברסלב) 

בשיעור האחרון בפסיכולוגיה התפתחותית שאנו לומדים עם דר' שאפיק מסאלחה, עסקנו בשלבי ההתפתחות על פי פרויד. פרויד טען ששלבי ההתפתחות הינם שלבים פסיכוסקסואלים- דחף המין ודחף התוקפנות הם המניעים את ההתפתחות שלנו. על פי השקפתו מיניות ותוקפנות הן אנרגיות של הגוף המנסות להשתחרר. השחרור גורם לרגיעה והנאה. 
 לפי פרויד קיימים אצל האדם 5 שלבים של התפתחות מוטיבציונית, אלו שלבים קבועים שכל אדם עובר אותם. אופן המעבר הוא השונה בין אדם לאדם.
השלב הראשון- האוראלי, מתרחש בגילאי 18-0 חודשים, האיזור הארוגני של התינוק מתרכז בפה המהווה את הקשר בין התינוק לסביבה. כל מערך המגע עם האם נעשה גם הוא דרך הפה.
השלב השני- האנאלי, מתרחש בגילאי שנה וחצי- 3 שנים, האיזור הארוגני מתרכז בפי הטבעת. התינוק מתחיל להרגיש עצמאות מסויימת ביכולת לשלוט בצרכיו, ומכך שהוא מייצר בעצמו משהו.
השלב השלישי- הפאלי, מתרחש בגילאי 6 -3 שנים, האיזור הארוגני מתרכז באברי המין. לילד מתעורר רגש מיני ישיר כלפי ההורה בן המין השני, הוא חש תחרות ואיום מצד ההורה בן אותו המין, ולבסוף הוא פותר את העניין בהזדהות עם הורה זה שחוסמת את משיכתו להורה השני.
השלב הרביעי- החביון, מתרחש בגילאי 6- 12 שנים, ובו אני אתמקד בפוסט זה, משום שבשלב הזה אנו מקבלים את הילדים בבית הספר היסודי.
שלב זה מתאפיין בהרחבת המעגל החברתי, השקעה בלמידה והתעניינות בסביבה. עיקר האנרגיה של הילד מופנית למשימות הלמידה בבית הספר (היסודי). הילד מתחיל ללמוד קרוא וכתוב.
בנוסף- הילד מתחיל לצאת מהמעגל המשפחתי, לוקח מרחק ומתחיל לנהל חיים חברתיים.
הילד מתמודד עם שתי משימות קשות: משימת הלמידה ובניית יחסים חברתיים מחוץ למשפחה.
במידה ולילד אין הרבה תיסכולים וקבעונות משלבי ההתפתחות הקודמים, הוא פנוי לביצוע המשימות הללו. אך במידה ו"סחב" תיסכולים וקבעונות משלבים קודמים, הוא יגלה קשיים בביצוע המשימות הנ"ל, שיבואו לידי ביטוי בבעיות משמעת לסוגיהן, ביטויי אלימות שונים, קשיי הסתגלות לחברה ולחוקים וגם בעיות היפראקטיביות ואי שקט מוטורי.
בעיות אלו מוכרות גם לפני גיל בית הספר היסודי, אך בבית הספר הן בולטות יותר, משום שהילד מתמודד עם יותר משימות ועם משימות מורכבות יותר מאשר בשלבים הקודמים. בשלב זה יש יותר משימות פורמאליות.
בשלב זה תפקידנו כהורים וכאנשי חינוך, לאפשר לילד להתנסות ולתמוך בו על מנת שיהיה לו הכוח לבצע את המשימות (למידה וניהול חיי חברה).
אם נגלה חוסר אמפאתיה לקשיי הילד וכהורים נהיה לחוצים וחרדים מכל קושי שהילד מפגין- הלמידה תהפוך לעונש עבור הילד במקום חוויה והנאה.
אם לא ניתן לילד להתנסות מבחינה חברתית, הילד ירגיש שהעולם החיצון מהווה עבורו איום והוא יפגין חוסר אמון.
בשלב זה קיימות 3 גישות להתמודדות  עם בעיות ההיפראקטיביות ואי השקט המוטורי המתעוררות ומתגלות אצל חלק מהילדים:
הגישה האורגאנית, רפואית, ביולוגית- לפיה בעיות אי שקט מוטוריות והיפראקטיביות קשורות לחומרים הכימיים המועברים בתאי העצב של המוח- מכיוון שיש בהם אי סדר, נטילת ריטלין ודומיו מארגנת את הפעילות והילד מראה יותר שקט וריכוז.
הגישה הפסיכולוגית- טוענת שהפרעות אלו נגרמות כתוצאה מחסך רגשי בשנים הראשונות לחיי הילד וזה בא לידי ביטוי בקשיים הללו.
הגישה המשלבת- לפיה ההפרעות הללו נגרמות ממספר מרכיבים: חסך רגשי והפרעה אורגאנית. החסך הרגשי גורם להפרעה נוירולוגית ולכן הטיפול משלב נטילת ריטלין המסייע לארגון הפעילות הכימית וטיפול פסיכולוגי בחסך הרגשי.
לפי גישה זו הקשר הוא מעגלי- המצב הנפשי משפיע על פעילות המוח שלנו ולכן פעילות המוח היא התגובה למצב הנפשי ולא רק הסיבה...
אני נוטה להסכים עם גישה זו, משום ששילוב טיפול בבעיה הרפואית עם טיפול פסיכולוגי- נפשי, נראה לי יעיל, מעמיק ומקיף.
כמורה בחינוך הרגיל, אני יכולה להעיד שהפרעות קשב וריכוז אצל תלמידים
(ADD / ADHD) הן תופעה נפוצה. בכל כיתה אני נתקלת בתלמידים שרוצים לממש את הפוטנציאל שלהם, אך לא מצליחים. חשוב לי להצליח לתעל את האנרגיה שלהם ולמקד את הקשב שלהם, כך שינצלו את מלוא יכולותיהם ויצליחו.
הפרעות הקשב והריכוז באות לידי ביטוי בכיתה באופנים שונים: ישנם תלמידים הבוהים בנקודה מסויימת בחלל הכיתה, ישנם תלמידים שאינם מסוגלים לשבת ברציפות יותר ממספר דקות, ישנם תלמידים השוכחים ציוד בבית ועוד ועוד...
ישנם תלמידים שהפרעת הקשב מפריעה להם עצמם וישנם תלמידים המפריעים גם ליתר הכיתה ולמהלך התקין של השיעור.
תלמידים אלו עלולים לגרום לנו לתסכול, אבל הם אינם מסוגלים להתרכז בחומר הלימוד. אנו דורשים מהם לשבת ברוגע בכיתה, להקשיב למורה בשקט, לעקוב אחר ההוראות, להתרכז ו...
לילדים נורמטיבים קשה ליישם כל זאת וכל שכן לילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
אנחנו צריכים להבין ולזכור שהם אינם מסוגלים, למרות שהם רוצים.
ילדים אלו בדרך כלל משלמים מחיר כבד- החל מציונים נמוכים, נזיפות ועונשים ועד התרחקות של חברים מהכיתה. כל אלו גורמים להערכה עצמית נמוכה.
ואני שואלת את עצמי כל שנה, כל פעם מחדש, איך אתמודד בהצלחה עם התלמידים, הסובלים מבעיות קשב וריכוז ואגרום להם להינות מחוויית הלמידה ולהצליח?
דרושים סבלנות, סובלנות, יצירתיות ועקביות. לגבי כל תלמיד באופן אישי צריך לפתח אסטרטגיות שונות, שיעזרו לו להישאר מרוכז במשימת הלמידה. ההתמודדות עם כל תלמיד שונה, אין מירשם אחיד לכולם.
דבר חשוב נוסף הוא מודעות ומעורבות של הורי התלמיד בנעשה בכיתה ובשיעור. חשוב לעדכן את הורי התלמיד בכל המתרחש ולקבל דיווח על המתרחש בבית.
ההורים צריכים להתמקד במתן עזרה לימודית בבית, על מנת שיהיה שיתוף פעולה פורה. הבית ובית הספר משלימים וממשיכים האחד את השני, אסור שיווצר נתק ביניהם. 
ותמיד, תמיד, גם שקשה, מייאש ומתסכל- לשמור על גישה חיובית ואופטימית! להסתכל תמיד על נקודות האור, לסייע בלמידה, לבנות אסטרטגיות לארגון ולעבודה מסודרת ויעילה.
כל אלו יגרמו לילד לבוא עם חיוך לבית הספר ויתרמו לחוויות חיוביות בתהליך הלמידה ובתהליך החברתי בבית הספר.

ולמי שמתעניין... השלב החמישי- הגניטאלי, מתרחש בגילאי 12- 18 שנים...

אני מצרפת את הסרטון ובו דר' אורה גולן מסבירה על בעיות קשב וריכוז ומחסומים רגשיים.