"ולכן כשהמסך ירד, אנחנו ניפרד עד הפעם הבאה, רק עד הפעם הבאה..."

"ולכן כשהמסך ירד, אנחנו ניפרד עד הפעם הבאה, רק עד הפעם הבאה. . ." (נורית בת שחר צפריר )
דורית חברתי היקרה,
אמנם המסך בפרק זה של חיינו ירד, אך כמובן שהפרדה היא רק עד הפעם הבאה. ובינתיים ננשום אויר, נמלא מצברים ונחזור במלא המרץ לשתף פעולה במשימת הסמינריון.
קשה לי לזכור איך התחיל הקשר בינינו. נדמה לי שהוא התחיל בשיחות חולין בזמן ההפסקות . במשך הזמן מעבר לשיחות החולין התחיל גם קשר של חברות לספסל הלימודים התייעצנו התלבטנו ושיתפנו אחת את השנייה במטלות הלימוד ובתסכולים.
המפנה בשיתופיות ובחברות התחיל בסמסטר השני ונמשך עד היום . מעבר לכך שיתוף הפעולה היה גם בתחום המקצועי של כישורי שפה.

אני תקווה שימשך. דורית מצאתי בך תכונות של אדם צנוע, אך מקצועי, פרפקציוניסט, מקפידה על קטנה כגדולה. את התאמת מאוד לאופי שלי .
המסע של שתינו להשלמת המשימה (סיום הלימודים בהצלחה) הוליד שיתוף פעולה פורה. המטלות המשותפות אתגרו אותנו, קראנו מאמרים וסיכמנו , תרגמנו מאמרים באנגלית, התנסינו באתגרים טכנולוגיים כמו "המסע בעקבות הנסיכה, או משחק שבעת המינים " השקענו שעות (שבתות) רבות בכתיבת העבודות התחבטנו בניסוחים כאלה ואחרים ותמיד סמכנו אחת על השנייה .
נהניתי מאוד להיכנס כל שבוע לבלוג שלך ולקרוא את הרשומות שפרסמת. הנושאים שכתבת עליהם היו מגוונים ונגעו בנושאים שלמדנו ובנושאים מתחום ההתמחות המקצועית. אני יודעת שהכתיבה לא הייתה קלה, אך כשקוראים את הרשומות שכתבת ניתן להבחין בסגנון כתיבה אישי, רהוט מנוסח היטב במשלב לשוני גבוה. על כל נושא שכתבת הקפדת להוסיף את התובנות ואת המסקנות האישיות .

גולת הכותרת של העבודה המשותפת שלנו היה פתיחת הבלוג הכיתתי. הבלוג שפתחנו פעיל, הילדים נכנסים כותבים ומגיבים אני נהנית להיות שותפה פעילה.
דורית תודה על הסבלנות ההקשבה והעזרה ,וסליחה אם הייתי לפעמים נודניקית . שמחתי לארח אותך ואני מצפה להמשך החברות גם לאחר סיום הסמינריון.
שלך בהערכה רבה !
לאה.