הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" העלה בי את האסוציאציה של מערכת החינוך כים הגדול, הסוער, שאינו נרגע לעולם...
פרופ' עמי וולנסקי לימד על שלושת הגלים בחינוך. למעשה, כל גל הביא עימו רפורמות שונות במערכות החינוך בעולם וגם בישראל.
החל מראשית המאה ה- 20 הגל הראשון זורם אל החוף ומביא עימו את הבשורה של "הילד במרכז". רוב בתי הספר העבירו את הדגש אל עבר התלמיד וצרכיו, בעוד שתפקיד המורה הוא כמתווך, יועץ, מעודד ומייצר תחומי עניין שיגרו את סקרנות התלמיד. המשמעות העיקרית של קבלת העיקרון של "הילד במרכז" היא הנכונות לקבל שינויים שתכליתם להביא להתאמה גבוהה של תכנית הלימודים לסקרנות, לעניין ולשונות בין התלמידים. מבנה הלימודים הדגיש למידה של נושאים ולא של דיסציפלינות, תוך מתן דגש על סקרנות, פעלתנות, ביטוי עצמי, חינוך יצירתי וביקורתי, אינטראקציה תוך כדי לימוד, חופש ומרחב בתהליך הלמידה, הסתגלות חברתית ונפשית, שונות בין לומדים, קצב למידה שונה ותובנות שונות.
סוזן סמל ואלן סדובניק במאמרן "בתי הספר של מחר, בתי הספר של היום" מתארות את בית הספר שייסדה קרולין פארט שדגל בחינוך דרך אקטיביות חברתית. פארט דגלה ברעיון שבאמצעות המשחק וההתנסות הילדים יבינו וילמדו את סביבתם הטבעית. היא הושפעה רבות מדיואי ותורתו. התלמידים בבית ספרה היו שותפים פעילים בקהילה הבית ספרית ופיתחו יכולות אקדמיות דרך ביצוע תפקידים בבית הספר.
עקב ההידרדרות בהישגי התלמידים והביקורת הציבורית הגוברת על איכות החינוך נשטף הגל הראשון על ידי הגל השני, העמוס לעייפה בסטנדרטים. הגל השני הושפע רבות מהתורה של "הליברליזם הכלכלי" והחברה הצרכנית המתגבשת. התחילו לנשב רוחות בכיוון של קשר ישיר בין חינוך למיסוי ומתן אפשרות בחירה של בתי הספר בידי ההורים משלמי המיסים, תחרות בין מוסדות החינוך השונים, שיפור הישגי בתי הספר ולמעשה החינוך כמוצר צריכה. חדירת עקרונות השוק לחינוך בשנות ה- 90 באו לידי ביטוי בתכנית לימודים לאומית משותפת, במבחני השוואה, בשקיפות ופרסום נתונים. הוגדרו מטרות ברורות למורים ולתלמידים ונקבעו יעדי הישג בכל תחום. הגל השני מתאפיין בתרבות ריכוזית, בחיפוש מתמיד אחר סדר אחיד, סטנדרט משותף, תכנית לימודים ומבחנים כדי למדוד תוצר חינוכי. פרופ' עמי וולנסקי במאמרו "עלייתם של תהליכי הסטנדרטיזציה והמחיר שהם גבו" בוחן את המחלוקת המתמשכת בנושא הסטנדרטים, ומדגיש את המחיר הפדגוגי שמשלמים כתוצאה ממיסוד הסטנדרטים. ניצני הביקורת על הגל השני היו בעיקר על כך שהדגש על סטנדרטים הוא בבחינת מסך עשן לבעיות האמיתיות הגורמות להישגים הנמוכים, על התכווצות תכנית הלימודים למקצועות עליהם נבחנים, על איכות הלמידה וההוראה ועוד...
והגל השלישי מנסה לפלוש אל החוף, ניצניו כבר כאן... רעיונותיו מתחילים להתגבש... אך הגל השני נטע את שורשיו עמוק באדמה ומסרב להתנתק...
המעבר לכלכלת הידע והשימוש הגובר בטכנולוגיית המידע מחלחל גם לתודעה לשינוי דפוסי הלמידה. גם הגל השלישי בדומה לראשון מדגיש את היסוד האישי בלמידה, את הלמידה בקבוצות קטנות, בקבוצות עניין בעקבות סקרנות היחיד. הלמידה היא רלבנטית וגלובלית. ושוב חל שינוי בתפקיד המורה, הוא אינו עוד המקור הבלעדי לידע. התלמידים לומדים ממקורות מידע נוספים, המורה מכוון למקורות המידע. הגל השלישי בחלק מרעיונותיו ומשמעויותיו מתחבר לרעיון של "הילד במרכז". זמינות טכנולוגיית המידע והתקשורת, הנגישות אליה נטולת גבולות גיאוגרפיים, המושג "תכנית לימודים" משתנה, למידה מתרחשת בסיטואציות שונות ולא רק בכיתה, למידה ברשת, קצב אישי ואתגרי למידה. אחת ההנחות החשובות של הגל השלישי היא ששום טכנולוגיה לא תחליף את הקשר האישי בין המורה לתלמיד, אלא תסייע. אחד הדברים המשמעותיים הוא השינוי במושג "הערכה", הטכנולוגיה מאפשרת לתת משוב בזמן אמת על ביצועי התלמיד, מאפשרת למורה הערכת מצב יחידנית / קבוצתית וכיתתית בכל עת. כמו כן מאפשרת להורים להיות שותפים לתהליך הלמידה.
החזון הוא שלאט לאט, האינטראקציה מורה- תלמיד תתפוש את זמן הבחינה, זמן הכנתה ובדיקתה. תאפשר הקדשת זמן דיפרנציאלי לתלמידים. שימוש מושכל בהטמעת הטכנולוגיה יאפשר גם צמצום פערים סוציו אקונומיים וחברתיים.
יין צ'אנג צ'נג במאמרו "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי" ממשיל את בית הספר המסורתי לאי בודד, לעומת בית הספר בניהול עצמי בעידן החדש שיעודד למידה מתמשכת של תלמידים, של הצוות, יגדיל את תמיכת ההורים והקהילה, ישפר את הטכנולוגיה בניהול ובחינוך ויענה על הצרכים והאתגרים בסביבה החינוכית המתאפיינת בקצב שינויים מהיר. על פי צ'נג פרדיגמת החינוך החדשה בבתי הספר תהפוך את התלמידים ולמידתם למותאמים אישית, מותאמים למקום וגלובליים. תהליך הלמידה מתרחש בכל מקום ונמשך כל החיים, בית הספר הוא ההתחלה וההכנה לקראת הלמידה לאורך כל החיים עצמם.
לפי דברי פרופ' וולנסקי, הגל השלישי מהווה גשר מעשי ורעיוני בין שני הגלים שקדמו לו.
אך על אף הביקורת הסטנדרטים מושרשים היטב ונטועים בתרבות הלמידה וההוראה, הלוואי ונשכיל לפתח את הידע המקצועי לחולל שינוי בשיטות ההוראה.
החינוך, הילדים, המורים, ההורים, הדעות והתפיסות אינם רק שחור- לבן, לכן הלוואי ונשכיל לשלב את התפיסות הנכונות מכל הגלים ולצעוד עם הקידמה והתפתחות הטכנולוגיה.
הוא כמה רציתי זמיר לורן וסנדרה
לפני 14 שנים
דורית אני מצטרפת לדעתך!
השבמחקכמורה עם ותק רב שנים, עברתי את הגלים שציינת. התחלתי ללמד בשלהי הגל הראשון כאשר הוראת הקריאה היתה קריאה ללא מקראה, הלמידה היתה מעולמו של הילד. לאחר מכן הגיע תור הסטנדרטים כאשר כל פעילות נמדדת על פי סטנדרטים. העומדים בראש המשרד שרובם פוליטקאים ולא באים מתוך המערכת מנחיתים עלינו הוראות שעלינו לבצע ואם נמשיך את הדימוי שלך אנו זקוקים נואשות לגלגל הצלה אחרת נטבע.
דורית,
השבמחקכמורה לחינוך מיוחד אני בהחלט רואה את התלמיד במרכז. לדעתי אי אפשר לעבוד עם התלמידים האלה ללא התפםיסה הזו- הרי כל אחד מהם הוא עולם ומלואו! איך אפשר לדבר על ההישגים ללא ההתייחסות להעדפות, הצרכים והיכולות?!
היי דורית
השבמחקנהניתי מאוד לקרוא את הפוסט שכתבת. מתוך הנאמר אני רוצה לחזק את הנקודה העוסקת בהקשר של ההצפה בכמויות המידע. אין ספק שבעידן הנוכחי אין לנו סיכוי "לכסות את החומר" ואכן אני תומכת ברעיון שתפקיד המורה בעידן הנוכחי הוא לתת לתלמידים את הכלים להיות לומדים עצמאיים, עלינו המורים מוטלת האחריות להקנות להם את מיומנויות שיעזרו להם להתמודד עם שפע המידע ולהכין אותם לחיים בעתיד