לקראת הערכת מורים מועילה

בשיעור האחרון בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע" של דר' גילה קורץ, הגדרנו את המושג "הערכה".
ובכן- מהי הערכה? - להלן מעט מידע מן הנלמד בשיעור:  ע"פ טיילר (1950) הערכה היא כלי הקובע את מידת השגתן של מטרות חינוכיות, ע"פ סטפלבים (1971) הערכה היא אספקת מידע כדי לקבל החלטות, וקרונבך ועמיתיו (1980) מוסיפים שהערכה זו בחינה שיטתית של אירועים המתרחשים תוך וכתוצאה מתכנית קיימת- בחינה המיועדת לסייע בשיפור. הערכה היא פעולה שיש בה משום חוות- דעת, אינטרפטציה לגבי הנתונים. לכן אין הערכה אובייקטיבית, משום שאנו סובייקטים המעריכים אנשים אחרים. הרהרתי רבות בהיגד הנ"ל, ולמרות שבשיעור עסקנו בהערכה מתוקשבת, הוא התקשר למאמר מעניין "לקראת הערכת מורים מועילה" שכתבה פאדיה נאסר- אבו אלהיג'א  ב"הד החינוך" גיליון מס' 1, אוקטובר 2010. המאמר יוצא נגד השיטה המקובלת להערכת מורים והטענה העיקרית המועלית בו היא שכדי לשפר את ההוראה על מנת לשפר את הלמידה, יש לאמץ שיטות הערכת מורים חדשות.
מחקרים מראים שמורים הם הגורם הבית- ספרי המשפיע ביותר על הישגי תלמידים. לכן כדי לשפר את הוראת המורים, חשוב להעריך את ביצועיהם בכיתה באופן שיטתי וקפדני. אולם הערכה כזו כמעט לא נעשית. האחראי להערכת המורים בד"כ הוא מנהל בית הספר. המנהל מבקר בשיעור או שנים בשנה אצל כל מורה ונותן לו ציון טוב אלא אם כן עשה טעות חמורה. הערכה כזו אינה משפרת את איכות ההוראה, לכן יש צורך לשפר את הערכת המורים כדי לשפר את עבודתם שהיא המפתח להישגי התלמידים. הערכת המורים משמשת לשתי מטרות עיקריות: אחריותיות ופיתוח מקצועי. מערכות חינוך שמות דגש על אחריותיות, כדי להבטיח שבכל כיתה יהיה מורה אפקטיבי, אך מזניחות את הפיתוח המקצועי שעשוי להביא לשיפור ההוראה. שיטות ההערכה המקובלות סופגות בשנים האחרונות ביקורת גוברת, הטוענת שהן אינן מהימנות, שרוב המורים מקבלים בהן ציונים גבוהים ומשוב דל וכי הקשר בין ציוני ההערכה של המורים לבין הישגי התלמידים רופף ביותר. ע"פ מרשל (2005) שיטות ההערכה המקובלות מחטיאות את המטרה מכמה סיבות:

• ההערכה מבוססת על חלק קטן של ההוראה- הערכה צרה המבוססת על חלק מזערי של זמן ההוראה.
• להערכת שיעורים יחידים אין משקל רב- המנהל רואה רק קמצוץ מעשיית המורה בכיתה.
• השיעורים הנצפים אינם טיפוסיים.
• שיעורים יחידים נותנים תמונה חלקית והם רק חלק קטן מעשיית המורה.
• ההערכה אינה מתמקדת בלמידה- אלא בביצועי ההוראה, במקום בהבנה של התלמידים.
• תהליך ההערכה המקובל גורם לעצבנות ולחרדה בקרב המורים.
• ההערכה מבודדת את המורה ואינה מעודדת אותו לחשוב על ההוראה שלו בעזרתם של מורים אחרים.
• על המנהל ללמוד כיצד לצפות ולהעריך וכיצד לנהל "שיחות קשות" בעקבות הצפייה. הערכה שתוביל לדיאלוג פורה עם המורה ותקדם את הוראתו.
• כלי ההערכה המקובלים כיום אינם מצביעים על הוראת המורה ביחס לסטנדרטים של ביצוע.
• הערכת מורים נדחקת לשולי סדר היום, למנהל יש עיסוקים רבים בוערים בהרבה מהערכת המורים.

בעקבות התפשטות התובנה שמורים הם הגורם החשוב ביותר בתהליך החינוכי נהייתה סוגיית איכות המורים לנושא מרכזי בסדר היום החינוכי של מדינות רבות. במדינות רבות שוקדים על פיתוח שיטות הערכה שיביאו לשיפור באיכות המורים וההוראה. ע"פ דניאלסון (2001) המאפיינים העיקריים של שיטות אלו הם:

• גישה דיפרנציאלית: שיטות הערכה מותאמות למורים שונים במצבים שונים.
• מעגלים רב שנתיים: שיטות הערכה חדשות מגדירות מעגל הערכה רב שנתי עבור מורים.
• מורים ממלאים תפקיד בהערכה: למורים תפקיד פעיל מקצועי יותר הבא לידי ביטוי בדרכים מגוונות כגון- פורטפוליו המשקף היבטים שונים בהוראה, גם כאלו שאינם באים לידי ביטוי בכיתה, שיחות מקצועיות שהן דיאלוג מונחה עם עמיתים, המשפרות את ההוראה ע"י למידה ממורים אחרים, למידה והישגי תלמידים משמשים קריטריונים בהערכת המורים והתוצאות המבוססות על ראיות.

הערכת מורים תהפוך ליעילה כאשר היא תהפוך לתהליך דינאמי, שחלקו לא פורמאלי והוא נתון בידי צוותי מורים.
מרשל (2005) מציע לעבור:

• לניתוח מתמיד של הלמידה.
• להתמקדות ביחידות לימוד שלמות.
• להפעלת צוותי מורים.
• לביקורים רבים ולא מתואמים מראש בכיתות.
• לדגימה מהירה של שיעורים רבים.
• לשיחות אותנטיות המבוססות על נתונים אמיתיים.
• להצעות והכוונות מתאימות.
• למשוב ממוקד פנים אל פנים.
• לשיח כן.
• למורים ששואלים ורוצים לשפר.
• לחיפוש קריטריונים גמישים ויצירתיים.
• לשיפור ההוראה של כל המורים.
• למחוונים יעילים.
• לתזמור השיפור ברמת בית הספר.

כאשר אנשי חינוך פועלים לשיפור איכות החינוך עליהם לייחד מקום חשוב להערכת המורים. מתן חופש למנהלים (בתנאי שקיבלו הכשרה מתאימה) לבצע הערכת מורים הוא צעד חשוב ביותר. יש לשלב את הערכת המורים במהלכים נוספים לשיפור ההוראה ולתמיכה במורים. מיקוד ההערכה בלמידה הוא מיקוד בליבת העשייה החינוכית.

 אז מה באמת חשוב? חשוב שאנו המורים, נמשיך להיות אנו עצמנו, נשמור על הייחודיות שלנו בד בבד עם גילוי מעורבות בתכנים הלימודיים וטיפול בבעיות התלמידים. חשוב שנדע מהן מטרות ההוראה ומה היעדים של יחידות הלימוד השונות.
עלינו גם לגלות גמישות ולדעת לשנות גישה כאשר הדברים אינם מסתדרים כראוי. והחשוב ביותר- עלינו לתמוך בהתפתחותם של התלמידים. עלינו לחנכם להשקיע בלימודיהם, להגדיר להם מטרות מדוייקות וללמדם לפתור בעיות.