אוריינות חזותית לדור המסכים

"למרות שהתקשורת החזותית שולטת היום בעולמם של הילדים, קיים פער גדול בין ההתקדמות הוויזואלית שלהם לבין השימוש באוריינות וויזואלית במסגרת הבית- ספרית" (רוית שרף, מתוך שיעור חופשי, נובמבר 2010, גיליון 93- ארגז כלים).
משפט זה גרם לי להרהר בפער הקיים בין ההוראה המילולית בכיתות לבין ההתפתחות הוויזואלית בימינו.
ג'ון דבס, טען בכנס הראשון של הארגון הבינלאומי לאוריינות חזותית כי מי שלא יבין את העולם החזותי באלף הבא, קרי האלף שאנו חיים בו היום, יהיה משול למי שאינו יודע קרוא וכתוב, והשתמש במונח "אנלפבייתים חזותיים".
האוריינות החזותית היא היכולת להשתמש בדימויים חזותיים ולהבין אותם. היא כוללת את היכולת לחשוב, ללמוד ולהתבטא באמצעות דימויים חזותיים. המושג "אוריינות חזותית" נטבע בשנות השישים בארצות הברית, בידי אנשי חינוך שאף ביססו את ההכרה בכוחה של האוריינות החזותית לפתח אצל הלומדים את יכולת החשיבה ואת האישיות, ובכלל זה את ההערכה העצמית שלהם ואת תחושת השייכות לסביבה ולקהילה.
להיות אורייני מבחינה חזותית פירושו להיות בעל יכולת להתמודד בעולם העכשווי- עולם שבו מסרים חזותיים תופסים מקום שאינו נופל בחשיבותו ממקומם של המסרים המילוליים. כיום, בעולמנו- היכולת לפענח ביטויים חזותיים ולחשוב עליהם באופן ביקורתי הפכה למיומנות חיונית.
פרופ' יורם עשת- אלקלעי מכנה במאמרו "אוריינות דיגיטאלית: מסגרת מושגית עבור מיומנויות חשיבה בעידן הדיגיטאלי" את החשיבה הצילומית חזותית בשם "חשיבה סינכרונית", מכיוון שהיא מבוססת על גירוי בו- זמני של הלומד על ידי קול ותמונה.
מאמר שקראתי באתר של מכון מופ"ת, מציין שקיים יחס אמביוולנטי בין האוריינות החזותית למערכת החינוך וחדירתה למערכת החינוך היא איטית ביותר. למרות החדירה המאסיבית של מחשבים לתוך עולם החינוך, עדיין השימוש בשפה החזותית בתהליכי למידה הוא מועט.
האוריינות החזותית כיום היא חזות הכל, רוב רובו של המידע הזורם אלינו היום הוא חזותי, ילדינו חיים בתוך עולם חזותי. לכן הפער הנוצר בין המציאות הפנים בית- ספרית לבין המציאות שמחוצה לה הולך והופך לכמעט בלתי ניתן לגישור.
מחקרים מצביעים על כך שרכישת 'השפה החזותית' מפתחת מיומנויות חשיבה ומסייעת להשגת מטרות הקשורות לקריאת טקסט כגון: פיענוח, הבנה, מתן משמעות, השוואה, ביקורת, שיפוט והערכה ועוד...
לאוריינות החזותית תפקיד חשוב בגיבוש מיומנויות רגשיות כגון: גיבוש דימוי עצמי. היא מסייעת לתלמיד בהבנת רגשותיו, צרכיו ומניעיו בצפיה ועוזרת לו לפתח סטנדרטים אישיים לבחינת שימושיו בתקשורת החזותית. התלמידים לומדים למפות ולהתנסח בנושאים רגשיים ובכך מגדירים ומפתחים את זהותם האישית.
לאוריינות החזותית השפעה נכבדה גם באספקט החברתי- השיחה על חוויות אסתטיות וניתוח של תוצרים חברתיים ותרבותיים תורמים לביסוס עמדות והשקפות עולם אסתטיות, חברתיות, תרבותיות וערכיות מוסריות.
הפן החזותי בלמידה עשוי להרחיב בהרבה את מעגל המשתתפים בתהליך הלמידה ולהוסיף אליו את אלה המתקשים בהמללה והם בעלי אינטליגנציה חזותית/ מרחבית.
מחקרים מוכיחים ששימוש בחומרים חזותיים מגביר באופן משמעותי את הקשב בכיתה, את מידת ההתעניינות של התלמידים, את ההבנה ואת הזכירה. הוראה דרך אמצעים חזותיים שופכת אור חדש על הלמידה ומספקת שפע של נתונים חזותיים התורמים להבנה, מעוררים מוטיבציה ומעורבות ומסייעים בהטמעת החומר הנלמד.
דר' רחל שליטא מציעה מספר דרכים לשימוש באוריינות חזותית בכיתת הלימוד:

1. הסתכלות ביקורתית: הילדים כיום מייצרים הרבה טקסטים חזותיים באמצעות תמונות וסרטים שהם מעלים ליוטיוב. תפקדנו ההורים והמחנכים הוא לסייע להם לפענח את מה שהם רואים ולתת פרשנות שלא תמיד עומדת בקנה מידה אחד עם התמונה הפשוטה.
2. דרכי הבעה של טקסט ויזואלי: דרך תמונה בעיתון נלמדים השימושים הוויזואליים שעושה התקשורת על מנת להעביר משמעויות. התמונה בעיתון מתעדת רגע מסויים, הבחירה ברגע זה או אחר היא משמעותית. מתקבל מידע שונה מכל תמונה, למרות שהן מתעדות אירוע אחד.
3. בדיקת חלופות: ייצוג אותו נושא בכמה דרכים. הילד חייב לקרוא את הטקסט כדי ליישם זאת ולהציע חלופה לאמצעי הלימוד כגון: תמונות, מפות וסכימות גראפיות.
4. השוואה והנגדה: השוואה של הטקסט הכתוב עם התמונה וההבנה כיצד כל צייר/ צלם מפרש נושא או סיפור בצורה שונה. הציורים והתמונות מוסיפים מידע שאינו קיים בטקסט. מעבר לפרשנות המסויימת של התמונות השונות, מעניין גם לבחון את משמעות בחירת התמונות.

החשיבות של שילוב האוריינות החזותית בלמידה רבה. אין ספק שבגילאים הצעירים יותר הראייה החזותית של רוב הילדים חזקה מיכולתם המילולית. העיסוק בדימויים חזותיים מאפשר מגוון רחב של סגנונות למידה וכך אנו יכולים להגיע למספר רב יותר של תלמידים ולגרום להם לגלות עניין והבנה בחומר הנלמד. עצם השימוש באמצעים חזותיים מעורר גיוון ופותח את הבמה לדיונים מעמיקים ופוריים, התלמידים פעילים ולומדים בדרך חווייתית ועצמאית יותר. כאנשי חינוך עלינו לשאוף לשלב בתכניות הלימודים נושאים, תכנים ומושגים העוסקים בפיענוח מסרים של אמצעים חזותיים כגון: תמונות, פרסומות, סרטים, סכמות גראפיות, מפות ועוד.
בכיתות היסוד במסגרת שיעורי החינוך הלשוני אנו עוסקים בנושאים כגון מדרש תמונה, רמזי טרום קריאה הכוללים איורים ותמונות הנלווים לטקסט הכתוב. רצוי וכדאי להוסיף ולגוון את הנלמד באמצעים חזותיים נוספים כמו סרטונים העוסקים בתרבות בעלי החיים שישולבו בשיעורי מדעים, משום שהמידע יותר אותנטי ומשקף את הדברים כפי שהם מתקיימים במציאות.
כשאנו מלמדים יצירה ספרותית במסגרת שיעורי הספרות, ניתן לשלב את הסרט ולערוך השוואה בין הטקסט המילולי לסרט הוויזואלי, כך לומדים על שתי הסוגות,מפתחים מיומנויות השוואה וגם מתנסים בנקיטת עמדה אישית וביקורתית.
בשיעורי מולדת והיסטוריה ניתן להשתמש בעובדות חזותיות מצולמות המסייעות להבנת התקופה ומעוררות סקרנות והזדהות- כמו בסרטון על אירועי כ"ט בנובמבר:

חשוב מאוד לפתח את הכשירות התקשורתית של ילדינו דרך חשיפתם למבנים, לצורות הלשוניות ולאמצעים החזותיים המאפיינים את עולמות השיח השונים של תקשורת ההמונים כפירסומות. באופן זה נפתח גם את הפן הביקורתי ונכשיר את תלמידינו להיות צרכנים נבונים של תקשורת ונחנכם לחשיבה מושכלת וביקורתית. התלמידים יכולים לשמש הן כפרשנים והן כמבקרים של תוכניות אקטואליה שונות.
חשוב שנטפח את מיומנויות תלמידינו להשתמש במגוון רחב של אמצעים לא מילוליים בסיטואציות הלמידה השונות ונדביק את הפער הקיים בין ההתקדמות הוויזואלית של ילדים בימינו לבין השימוש באוריינות וויזואלית בבית הספר.