"העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין"
(אלברט איינשטיין).
בעקבות פרסום הידיעות הטראגיות על הנער בן ה-16, ששם קץ לחייו אחרי שעל פי החשד ספג הקנטות בפייסבוק, וכן על ילדה בת 12 שנאנסה, על פי החשד, בידי בן 17 ובן 22 עמם קיימה קשר ארוך בפייסבוק- קיבלנו, צוות המורות בבית הספר מייל מעניין מהיועצת שלנו, העוסק בהיבטים שונים הקשורים לנושא, כגון: הצעה לעבודה חינוכית בכיתות שעלתה לאתר שפ"ינט בעקבות אירוע התעללות בתלמיד בן 14 בירושלים וקישורים לכתבות שונות - כיצד ניתן להגן על ילדים בפייסבוק?, פייסבוק הוא לא מקום לילדים, הרשת לא הרגה את הנער, הרוע חודר הביתה ועוד...
באתר שפ"ינט מדגישים את העבודה החינוכית הרבה שיש לעשות בקרב בני הנוער על מנת להגביר את המודעות למצבי פגיעה ולפתח את המחוייבות של הנוער לקחת אחריות בסיטואציות מעין אלה.
באתר מציינים שהאקטואליה והכתבות המתרסמות בעיתונות מספקות לנו לעיתים אירועים שאנשי חינוך נקראים להגיב אליהם ולנצל את התרחשותם והחשיפה שלהם בתקשורת, כגורם מזמן לקיומו של שיח המחדד, מבהיר ומדגיש מסרים חינוכיים.
ואני חושבת שלא נפקד כאן גם מקומם של ההורים, לשוחח, לשמוע, להקשיב, להבין, לתמוך ולעודד את ילדיהם הפרטיים, למרות זמן האיכות המועט יחסית שיש ו / או שמקדישים היום רוב ההורים לילדיהם עקב אילוצים מאילוצים שונים.
ואני חושבת שלא נפקד כאן גם מקומם של ההורים, לשוחח, לשמוע, להקשיב, להבין, לתמוך ולעודד את ילדיהם הפרטיים, למרות זמן האיכות המועט יחסית שיש ו / או שמקדישים היום רוב ההורים לילדיהם עקב אילוצים מאילוצים שונים.
ברצוני להביא מספר נקודת מעניינות שהועלו בכתבות הנ"ל:
הכתבות מדגישות שהמקרים שפורסמו מעוררים שוב רתיעה וחשש מפני האינטרנט והרשתות החברתיות. אבל האם שורש הבעיה או הפתרון נמצאים בפייסבוק?!
וזו השאלה החשובה לדעתי האישית.
הרשתות החברתיות כיום הן מרכזיות ביותר בחוויית ההתבגרות של בני נוער, לכן תופעות האלימות המילולית והפיזית המוכרות לנו מחצר בית הספר כהורים וכמורים, הולכות ומתפשטות גם ברשתות החברתיות- אך שם לדברי הכתב, עודד ירון, הן זוכות לחיי נצח.
צביה אלגלי, מומחית למדיה חברתית ויועצת לאיגוד האינטרנט הישראלי, מודה שאין מתכון קסם למנוע את הישנות המקרים. לדבריה, צריך לחנך את בני הנוער ליותר אכפתיות ולהדגיש בפניהם את חשיבות הדיווח על מקרי פגיעה והתעללות ברשת.
עומר אפרת מחברת סנסגון המפתחת טכנולוגיה חדשה לבקרה ולהגנה על ילדים ברשת, מסביר שיש מגוון רחב ומוחשי של סכנות לילדים ברשת. כדי להתמודד איתן צריך לשנות תפיסה ולפתח סוג אחר של יכולות זיהוי תהליכים חינוכיים.
לדברי אלגלי, ההורים לא צריכים להיות מומחים לאינטרנט כדי לעזור לילדיהם ומציעה להורים כמה טיפים להתמודדות:
@ הקשיבו להם ובמקביל שאלו מה קורה ברשת.
@ זכרו שגם אם אתם חברים של ילדיכם בפייסבוק, לפעמים יש להם כמה פרופילים.
@ הגיבו וטפלו סיטואציות פוגעניות המתפתחות בפייסבוק- מחוץ לרשת, בשיחה עם ילדיכם- אין לכך תחליף!!
אני סבורה שהנושא רציני, מורכב וחשוב ביותר. משום שחלק נכבד מחיי הילדים "עובר" לרשת החברתית, שם מתנהלים חיי החברה שלהם. חשוב שנשלוט בכל היישומים הטכניים, אך חשוב יותר להיות ערניים, לעקוב לבקר. והחשוב והמשמעותי ביותר, לנהל שיחות, להקשיב, לזהות מצוקות ובעיות אצל ילדינו הפרטיים ואצל תלמידינו המתעוררות בחיי היומיום וכן בפייסבוק.
הדברים מועצמים ומקבלים מימדים מפחידים בפייסבוק, אך הם היו קיימים גם קודם וימשיכו להתקיים גם אחר כך. ההבדל הוא רק סוג החשיפה וגודל הפרסום.
וחשוב, חשוב מאוד, לאפשר להם לפתוח חשבון בפייסבוק בגיל המותר ולא לזייף את תאריך הלידה. היום לכל ילד בבית הספר היסודי יש חשבון בפייסבוק, למרות שלפי הגיל המותר- זה אמור לקרות בגילאים בוגרים יותר.
הכתבות מדגישות שהמקרים שפורסמו מעוררים שוב רתיעה וחשש מפני האינטרנט והרשתות החברתיות. אבל האם שורש הבעיה או הפתרון נמצאים בפייסבוק?!
וזו השאלה החשובה לדעתי האישית.
הרשתות החברתיות כיום הן מרכזיות ביותר בחוויית ההתבגרות של בני נוער, לכן תופעות האלימות המילולית והפיזית המוכרות לנו מחצר בית הספר כהורים וכמורים, הולכות ומתפשטות גם ברשתות החברתיות- אך שם לדברי הכתב, עודד ירון, הן זוכות לחיי נצח.
צביה אלגלי, מומחית למדיה חברתית ויועצת לאיגוד האינטרנט הישראלי, מודה שאין מתכון קסם למנוע את הישנות המקרים. לדבריה, צריך לחנך את בני הנוער ליותר אכפתיות ולהדגיש בפניהם את חשיבות הדיווח על מקרי פגיעה והתעללות ברשת.
עומר אפרת מחברת סנסגון המפתחת טכנולוגיה חדשה לבקרה ולהגנה על ילדים ברשת, מסביר שיש מגוון רחב ומוחשי של סכנות לילדים ברשת. כדי להתמודד איתן צריך לשנות תפיסה ולפתח סוג אחר של יכולות זיהוי תהליכים חינוכיים.
לדברי אלגלי, ההורים לא צריכים להיות מומחים לאינטרנט כדי לעזור לילדיהם ומציעה להורים כמה טיפים להתמודדות:
@ הקשיבו להם ובמקביל שאלו מה קורה ברשת.
@ זכרו שגם אם אתם חברים של ילדיכם בפייסבוק, לפעמים יש להם כמה פרופילים.
@ הגיבו וטפלו סיטואציות פוגעניות המתפתחות בפייסבוק- מחוץ לרשת, בשיחה עם ילדיכם- אין לכך תחליף!!
אני סבורה שהנושא רציני, מורכב וחשוב ביותר. משום שחלק נכבד מחיי הילדים "עובר" לרשת החברתית, שם מתנהלים חיי החברה שלהם. חשוב שנשלוט בכל היישומים הטכניים, אך חשוב יותר להיות ערניים, לעקוב לבקר. והחשוב והמשמעותי ביותר, לנהל שיחות, להקשיב, לזהות מצוקות ובעיות אצל ילדינו הפרטיים ואצל תלמידינו המתעוררות בחיי היומיום וכן בפייסבוק.
הדברים מועצמים ומקבלים מימדים מפחידים בפייסבוק, אך הם היו קיימים גם קודם וימשיכו להתקיים גם אחר כך. ההבדל הוא רק סוג החשיפה וגודל הפרסום.
וחשוב, חשוב מאוד, לאפשר להם לפתוח חשבון בפייסבוק בגיל המותר ולא לזייף את תאריך הלידה. היום לכל ילד בבית הספר היסודי יש חשבון בפייסבוק, למרות שלפי הגיל המותר- זה אמור לקרות בגילאים בוגרים יותר.
אז כדאי נשמשיך ונקפיד על ערוצי שיחה פתוחים וכנים עם ילדינו, נהיה קשובים ואכפתיים ותמיד תמיד- נהיה זמינים בשבילם!!!
