מה זו למידה?!

בקורס "אסטרטגיות מתקדמות ללמידה ולהוראה" של דר' נטע נוצר, שמטרתו הבנת התיאוריות ללמידה והוראה והדרכים ליישומן, עסקנו בשיעור הראשון בתיאוריות המסבירות את תהליך הלמידה. למידה היא שינוי קבוע ועקבי בהתנהגות הנובע מהתנסות הלומד. הלומד מסתגל לשינוי ועובר תהליך של הפנמת המידע, הכללתו והסקת מסקנות ממנו. תנאי חשוב ללמידה הוא שהלומד פעיל ומתנסה תוך כדי התהליך. חשוב לשים לב לפערים בין הלומדים בתהליך ההסתגלות לשינויים, כלומר לשוני בין הלומדים. כמורים, האתגר הגדול שלנו הוא בשלב הפנמת הידע והסקת המסקנות אצל הלומדים וחשוב שנתגמל את הלומדים על אלמנטים הדורשים מהם יישום, חשיבה והסקת מסקנות.
התורשה והסביבה מהווים גורמים חשובים בתהליך הלמידה. הלמידה שלנו מושפעת מנקודת המוצא הגנטית שעוברת בתורשה ומתכונותינו האישיות, שחלקן עוברות אלינו גם בתורשה. הלמידה מושפעת גם מתנאים חיצוניים- סביבתיים כגון: אקלים קיצוני, רעשי רקע שמפריעים לריכוז, מצורת הלמידה- אישית, קבוצתית או במליאת הכיתה, מערכים חברתיים ומסביבה תרבותית.
כל זה גרם לי להרהר שוב: מה זו למידה מקוונת וכיצד היא תורמת לשיפור תהליכי הלמידה. כך הגעתי לאתר: http://study.eitan.ac.il/sites/index.php?portlet_id=110546&page_id=3
בו מצאתי סקירה מעניינת על ההיסטוריה של הלמידה מרחוק.
כבר בסוף המאה ה-19 נפתח באוניברסיטת שיקאגו הקורס הראשון מסוגו ברחבי ארה"ב בטכניקת ה"למידה בהתכתבות", בו המרצה והסטודנט היו במרחק רב זה מזה וממוקמים במקומות שונים.
בתקופות שקדמו למאה ה-19, במיוחד באירופה, חינוך והשכלה היו בדרך כלל מיוחסים לגברים בני המעמד הגבוה. בפורמט למידה זה המכונה "החינוך המסורתי" התאספו כל הלומדים במקום אחד ולשם הוזמן המורה להעביר את תורתו. "החינוך המסורתי" פועל עד עצם ימינו אלה. לכן באותה תקופה, הרעיון של "למידה בהתכתבות" נראה מגוחך. קורסים בהתכתבות אשר היוו חלופה לאוכלוסייה שלא יכלה להרשות לעצמה השכלה בפורמט המסורתי, נחשבו קורסים נחותים שרמתם ירודה. אך הצורך ליצור שוויון במתן השכלה לכלל האזרחים בארה"ב, היווה פן נוסף באידיאל הדמוקרטי של אמריקה- וכך הפכה "הלמידה בהתכתבות" לעידן החדש בתחום ההשכלה. עם התפתחות הטכנולוגייה במלחמת העולם הראשונה והטלוויזיה בשנות ה-50 של המאה ה-20, הלימוד מחוץ לכיתה המסורתית תפס תאוצה. כניסת טכנולוגיות האודיו, וידאו והמחשבים לעולמנוסללה את הדרך במהירות ללמידה מרחוק בתחומים רבים. תחום הלמידה מרחוק החל לתפוס תאוצה בד בבד עם התפתחותן של טכנולוגיות חדשות ובפרט מערכות להעברת מידע ברשת. ייסודה של האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה בשנת 1969 ציינה את תחילתה של תקופה בתחום הלמידה מרחוק באמצעים טכנולוגיים. הקבלה לאוניברסיטה לא הייתה כרוכה בקריטריונים השכלתיים מסויימים. למרות שרובם של חומרי הלימוד היו מודפסים על גבי נייר, הם נתמכו באמצעות טכנולוגיות שונות ובזכות כך למעלה מ- 100,000 תלמידים זכו להשתתף ולרכוש השכלה בקורסים שונים באוניברסיטה באותה תקופה. ובארה"ב בשנת 1987 פחות מ- 10 מדינות פיתחו את תחום הלמידה מרחוק, אך עד שנת 1989 כל המדינות ברחבי ארה"ב תמכו בפרוייקטים בתחום הלמידה מרחוק.

ומהפן הפדגוגי, אנו, אנשי החינוך צריכים לתת את הדעת להיבטים רבים וביניהם:

• סביבת למידה טובה, כזו המאפשרת ללומדים/ למשתמשים מגוון כלים טכנולוגיים התומכים במטרות הפדגוגיות.
• סביבת למידה המקלה על הלומד/ משתמש את הנגישות למידע, כגון- חומרים באתר הקורס וקישורים שונים.
• סביבת למידה המאפשרת למורה לבצע הערכה לתלמידיו ולתלמידים אפשרות להעריך את מצבם. הערכה "רציפה" לאורך כל תהליך הלמידה- חשובה ביותר.
• נוחות השימוש וקלות הניווט תורמים לאיכות התהליך הלימודי.

וכמורה בחינוך היסודי, אני סבורה שהלמידה המקוונת יכולה להפוך את הלמידה לאפקטיבית יותר וכדאי לשלבה ב"הוראה המסורתית". הלמידה מרחוק מעשירה את חוויית הלמידה, הלומד יכול ללמוד בכל זמן ומקום, מכל מחשב אישי עם חיבור לרשת. הלמידה מותאמת לקצב ההתקדמות האישי של כל תלמיד. השילוב עם ה"הוראה המסורתית" בכיתה חשוב, לדעתי, משום שאין להמעיט בחשיבות הקירבה האנושית בין המורה לתלמיד. תפקיד חשוב של המורה הוא העשרת תהליך הלמידה והסיוע בהבנת החומר הנלמד. בנוסף, ההימצאות הפיסית בכיתת הלימוד תורמת לתחושת השייכות, האכפתיות, לקשרים חברתיים ועוד. לימוד משותף ואינטראקציה עם תלמידים אחרים תורמים הן מבחינה חברתית והן מבחינה לימודית.
ולסיום קישור ל"ספירלה- מתחדשים בחינוך" על למידה מרחוק: דגמים, כיוונים ומחקרי הערכה מאת- עמי סלנט: http://www.amalnet.k12.il/sites/hadshanut/

גלים גלים, עולים עולים, עושים סיבוב.../ אלון אולארצ'יק

הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" העלה בי את האסוציאציה של מערכת החינוך כים הגדול, הסוער, שאינו נרגע לעולם...
פרופ' עמי וולנסקי לימד על שלושת הגלים בחינוך. למעשה, כל גל הביא עימו רפורמות שונות במערכות החינוך בעולם וגם בישראל.
החל מראשית המאה ה- 20 הגל הראשון זורם אל החוף ומביא עימו את הבשורה של "הילד במרכז". רוב בתי הספר העבירו את הדגש אל עבר התלמיד וצרכיו, בעוד שתפקיד המורה הוא כמתווך, יועץ, מעודד ומייצר תחומי עניין שיגרו את סקרנות התלמיד. המשמעות העיקרית של קבלת העיקרון של "הילד במרכז" היא הנכונות לקבל שינויים שתכליתם להביא להתאמה גבוהה של תכנית הלימודים לסקרנות, לעניין ולשונות בין התלמידים. מבנה הלימודים הדגיש למידה של נושאים ולא של דיסציפלינות, תוך מתן דגש על סקרנות, פעלתנות, ביטוי עצמי, חינוך יצירתי וביקורתי, אינטראקציה תוך כדי לימוד, חופש ומרחב בתהליך הלמידה, הסתגלות חברתית ונפשית, שונות בין לומדים, קצב למידה שונה ותובנות שונות.
סוזן סמל ואלן סדובניק במאמרן "בתי הספר של מחר, בתי הספר של היום" מתארות את בית הספר שייסדה קרולין פארט שדגל בחינוך דרך אקטיביות חברתית. פארט דגלה ברעיון שבאמצעות המשחק וההתנסות הילדים יבינו וילמדו את סביבתם הטבעית. היא הושפעה רבות מדיואי ותורתו. התלמידים בבית ספרה היו שותפים פעילים בקהילה הבית ספרית ופיתחו יכולות אקדמיות דרך ביצוע תפקידים בבית הספר.
עקב ההידרדרות בהישגי התלמידים והביקורת הציבורית הגוברת על איכות החינוך נשטף הגל הראשון על ידי הגל השני, העמוס לעייפה בסטנדרטים. הגל השני הושפע רבות מהתורה של "הליברליזם הכלכלי" והחברה הצרכנית המתגבשת. התחילו לנשב רוחות בכיוון של קשר ישיר בין חינוך למיסוי ומתן אפשרות בחירה של בתי הספר בידי ההורים משלמי המיסים, תחרות בין מוסדות החינוך השונים, שיפור הישגי בתי הספר ולמעשה החינוך כמוצר צריכה. חדירת עקרונות השוק לחינוך בשנות ה- 90 באו לידי ביטוי בתכנית לימודים לאומית משותפת, במבחני השוואה, בשקיפות ופרסום נתונים. הוגדרו מטרות ברורות למורים ולתלמידים ונקבעו יעדי הישג בכל תחום. הגל השני מתאפיין בתרבות ריכוזית, בחיפוש מתמיד אחר סדר אחיד, סטנדרט משותף, תכנית לימודים ומבחנים כדי למדוד תוצר חינוכי. פרופ' עמי וולנסקי במאמרו "עלייתם של תהליכי הסטנדרטיזציה והמחיר שהם גבו" בוחן את המחלוקת המתמשכת בנושא הסטנדרטים, ומדגיש את המחיר הפדגוגי שמשלמים כתוצאה ממיסוד הסטנדרטים. ניצני הביקורת על הגל השני היו בעיקר על כך שהדגש על סטנדרטים הוא בבחינת מסך עשן לבעיות האמיתיות הגורמות להישגים הנמוכים, על התכווצות תכנית הלימודים למקצועות עליהם נבחנים, על איכות הלמידה וההוראה ועוד...
והגל השלישי מנסה לפלוש אל החוף, ניצניו כבר כאן... רעיונותיו מתחילים להתגבש... אך הגל השני נטע את שורשיו עמוק באדמה ומסרב להתנתק...
המעבר לכלכלת הידע והשימוש הגובר בטכנולוגיית המידע מחלחל גם לתודעה לשינוי דפוסי הלמידה. גם הגל השלישי בדומה לראשון מדגיש את היסוד האישי בלמידה, את הלמידה בקבוצות קטנות, בקבוצות עניין בעקבות סקרנות היחיד. הלמידה היא רלבנטית וגלובלית. ושוב חל שינוי בתפקיד המורה, הוא אינו עוד המקור הבלעדי לידע. התלמידים לומדים ממקורות מידע נוספים, המורה מכוון למקורות המידע. הגל השלישי בחלק מרעיונותיו ומשמעויותיו מתחבר לרעיון של "הילד במרכז". זמינות טכנולוגיית המידע והתקשורת, הנגישות אליה נטולת גבולות גיאוגרפיים, המושג "תכנית לימודים" משתנה, למידה מתרחשת בסיטואציות שונות ולא רק בכיתה, למידה ברשת, קצב אישי ואתגרי למידה. אחת ההנחות החשובות של הגל השלישי היא ששום טכנולוגיה לא תחליף את הקשר האישי בין המורה לתלמיד, אלא תסייע. אחד הדברים המשמעותיים הוא השינוי במושג "הערכה", הטכנולוגיה מאפשרת לתת משוב בזמן אמת על ביצועי התלמיד, מאפשרת למורה הערכת מצב יחידנית / קבוצתית וכיתתית בכל עת. כמו כן מאפשרת להורים להיות שותפים לתהליך הלמידה.
החזון הוא שלאט לאט, האינטראקציה מורה- תלמיד תתפוש את זמן הבחינה, זמן הכנתה ובדיקתה. תאפשר הקדשת זמן דיפרנציאלי לתלמידים. שימוש מושכל בהטמעת הטכנולוגיה יאפשר גם צמצום פערים סוציו אקונומיים וחברתיים.
יין צ'אנג צ'נג במאמרו "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי" ממשיל את בית הספר המסורתי לאי בודד, לעומת בית הספר בניהול עצמי בעידן החדש שיעודד למידה מתמשכת של תלמידים, של הצוות, יגדיל את תמיכת ההורים והקהילה, ישפר את הטכנולוגיה בניהול ובחינוך ויענה על הצרכים והאתגרים בסביבה החינוכית המתאפיינת בקצב שינויים מהיר. על פי צ'נג פרדיגמת החינוך החדשה בבתי הספר תהפוך את התלמידים ולמידתם למותאמים אישית, מותאמים למקום וגלובליים. תהליך הלמידה מתרחש בכל מקום ונמשך כל החיים, בית הספר הוא ההתחלה וההכנה לקראת הלמידה לאורך כל החיים עצמם.
לפי דברי פרופ' וולנסקי, הגל השלישי מהווה גשר מעשי ורעיוני בין שני הגלים שקדמו לו.

אך על אף הביקורת הסטנדרטים מושרשים היטב ונטועים בתרבות הלמידה וההוראה, הלוואי ונשכיל לפתח את הידע המקצועי לחולל שינוי בשיטות ההוראה.

החינוך, הילדים, המורים, ההורים, הדעות והתפיסות אינם רק שחור- לבן, לכן הלוואי ונשכיל לשלב את התפיסות הנכונות מכל הגלים ולצעוד עם הקידמה והתפתחות הטכנולוגיה.

ארגון וניהול מידע אישי

בשיעור האחרון עסקנו בניהול וארגון מידע אישי. טכנולוגיות ניהול המידע האישי מסייעות לנו לשמור ולארגן את פריטי המידע, כדי לאחזר אותם מאוחר יותר (בהתאם לצרכינו), כמו כן הן מסייעות בחיפוש, איסוף, סיווג ושמירת מידע. טכנולוגיות אלו הן בעלות פוטנציאל רב ליצירת תהליכי לימוד מאורגנים ומותאמים אישית ע"פ העדפות וצרכים. עד כאן מתוך השיעור...

כיום כמויות המידע איתן אנו מתמודדים הן אין- סופיות ובעלות נגישות פשוטה וקלה, למעשה המידע נגיש לכל אחד. באפשרותנו ליצור לעצמנו מאגרי מידע נרחבים. כאשר פריטי המידע שלנו הולכים ומתרבים, אנו נדרשים לארגן אותם באופן יעיל ונוח לשליפה ושימוש בעת הצורך.

כשאני חושבת על ההשלכות לתהליכי ההוראה- למידה, אני סבורה שניהול המידע בצורה נכונה יכול ליעל, לשפר ולהקל את עבודתי במידה רבה.

למשל- משאב הזמן (שהוא מצרך יקר וחיוני) - ארגון נכון (כפי שלמדנו, לפי תגיות) יקצר וייעל את זמן החיפוש אחר המידע הדרוש, וכמובן הזמינות ללא תלות במקום, זמן ובמחשב האישי שלי.

לאחר השיעור המשכתי לשוטט ברשת ומצאה חן בעיני ההגדרה: "דלישס- פלטפורמה לשיתוף אתרים מועדפים (סימניות)", מתוך:http://www.pcon.co.il/v5/ChosenSitesItem.asp?id0=1630

כשאני ממשיכה לפתח את הרעיון של ניהול ושיתוף מידע בעבודת ההוראה, אני חושבת על שיתוף ופיתוח ידע מקצועי, כגון מערכי שיעור, מבחנים, ידע בתחומי ההתמחות השונים של המורים וכד'.

שיתוף המידע בין המורים תורם לפיתוח מקצועי ומאפשר שיתוף ברעיונות לפעילויות שונות בתחומים שונים- הן לימודיות והן חברתיות.

כל מורה מוסיף קישורים למאגר המידע האישי שלו ובזכות השיתופיות בדלישס, נבנה מאגר מידע נוסף ועצום, זמין לכל דורש.

דוגמה לכך ראיתי ב "עמל- on- line"

http://ladydavisamal.ning.com/page/dlyss-lsytop-modpym

ולסיום- להתחיל עם דלישס...